אודות האמן

ציונים ביוגרפיים:

 נולד: תל אביב, 1951

מתגורר בהוד השרון.

תערוכות:

1980 -  תערוכת יחיד,  בית תרבות אופירה ( סיני )

1982  - תערוכת יחיד, פסטיבל אומנות, הוד השרון.

1985  -  תערוכת יחיד, גלריית "נעמ"ת " , תל אביב.

2000  -  גלריית TRAM HUIS  , רוטרדם, הולנד.

2001  -  ( ינואר ) תערוכה קבוצתית, מוזיאון HILLESLUIS  , רוטרדם, הולנד.

2001  -   (יולי ) תערוכה קבוצתית, GALLERIE EDISON דן-האג, הולנד.

2001  -  ( דצמבר ) תערוכה קבוצתית GALLERIE EDISON  דן-האג, הולנד.

2002  -  ( פברואר ) תערוכה קבוצתית, GALLERIE EDISON דן-האג, הולנד.

2002  -  ( מרץ )  תערוכת יחיד (רטרוספקטיבה) בית "יד לבנים", הוד השרון.

2002  -  (יוני)  תערוכת יחיד,בסטיליה, זוטרמיר, הולנד.

2003-2002 -  (דצמבר-מרץ) תערוכה קבוצתית, GALLERIE EDISON דן-האג, הולנד.

2003 -  (אפריל-מאי) תערוכת יחיד, UNIQE בצרה, ישראל.

2004 -  (נובמבר-דצמבר) תערוכת יחיד, גלריה “Coppa D'arte” תל אביב, ישראל.

2005/06  (דצמבר, ינואר) תערוכת יחיד  גלרית אשכול פיס, עפולה.

2006 -  (מרס, אפריל) תערוכת יחיד, מרכז תרבות "אבני" קיבוץ עין גדי, ישראל.

2006 -  (מאי) הסלון הישראלי לאמנות, תל-אביב.

למתבונן לראשונה ביצירותיו של יורם לוי לא יהיה פשוט כל כך להכניסו תחת קטגוריה מסוימת או מקובלת של אמנות. במבט ראשון בשפע היצירות בולטת תחושת האקלקטיות, הן של הנושאים המגוונים, הן בשלל הצבעים והן בטכניקות השונות . יהיה מי שינסה לסווגו כאמן סוריאליסטי, יהיה מי שינסה להגדירו כאמן מופשט, אך מה נאמר על הריאליזם החריף שלו במספר ציורים אחרים של נוף ודיוקנאות?. המתבונן ביצירותיו של יורם ימצא זה גם זה, אלו גם אלו. יורם, אמן רבגוני, אינו יכול להתחייב לסגנון אחד, לטכניקה אחת או לדיאלוג אחד עם האומנות.

יורם אהב את מעשה היצירה מאז ומתמיד, אולם לאו דווקא ציור. שנים רבות עסק  במוסיקה. ניגן, שר, כתב, הלחין והופיע בהרכבים שונים.  המוסיקה היתה אהבתו הראשונה . את שרשרת הזהב שקיבל לבר המצווה  מהר להחליף בתקליט שרוט של הביטלס, גם כשלא היה לו פטיפון  בבית להשמיע אותו. אותה תשוקה עזה למוסיקה הוחלפה מאוחר יותר  בתשוקה לציור. בשנות השבעים, נמשך , כמו צעירים רבים אחרים אל מדבר סיני הקסום. שם, צבעי המדבר וקווי המתאר הרכים שלו עוררו אצלו את דחף הציור, את המשיכה העזה אל המכחול והבד. כשהתפרקה הלהקה האחרונה איתה הופיע, לקח את כספי החסכונות וקנה בדים וצבעים, הסתגר בדירת החדר שבנה  ( במו ידיו! ) בחצר ההורים במושבה מגדיאל והחל את מסעו אל הציור. המסע שהופסק למספר שנים למטרות נעלות אחרות של הקמת משפחה ועול פרנסה, שולב בעשייה מוסיקלית גם כן אולם לאט לאט דחק הציור את המוסיקה וכעת כמעט שאינו עוסק בה כלל. רוב התפתחותו הטכנית היתה באופן אישי תוך כדי התנסות מגוונת אם כי, במשך השנים למד ציור  מאומנים שונים , חלק מהם בהולנד מה שהעשיר את יכולותיו ואת אופן שימושו בצבע.

יורם והסוריאליזם.

האופן בו החל לצייר תואם את ההגדרה של אנדרה ברטון לציור הסוריאליסטי: ציור אוטומטיסטי פסיכולוגי טהור... ציור המתכוון הביע את תהליך החשיבה האמיתי ולא את הרעיונות,  ציור משוחרר מהגיון וממטרות אסתטיות או מוסריות. יורם צייר באופן הספונטני  והאינטואיטיבי ביותר, ללא כל תכנון אך גם ללא כל ידע מוקדם של טכניקות או של שימוש בצבעים.  הוא הצליח להעביר אל הבד את תחושותיו, את מחשבותיו את ייצוג עולם החושים, את החיבור שבין האובייקט לבינו – הסובייקט באופן מרשים. בשנות השבעים כולם הכירו את יצירותיו של סלבדור דאלי דרך הפוסטרים , גם יורם הכיר. אלא שנטייתו לעסוק בעולמו הפנימי לא נבעה מהכרות זו אלא מאותו הליך, המשותף למעשה לכל יצירותיו, של התבוננות מעמיקה וחודרנית במציאות הסובבת, עיבודה בתוכו ויצירת סינתזה בין המציאות הסובבת לבין המציאות הפנימית שלו.

עניין זה בולט מאוד בציוריו המופשטים. הוא אינו מתנתק לחלוטין מהאובייקט. האובייקט מיוצג באופן שניתן עדיין לזהותו, אם כי הרחק מייצוגו הריאליסטי, כמעט באופן בו ציירו אמנים כגון קופקא , בתחילת הדרך אל המופשט. האמן, אמנם מבטא את עולמו הפנימי, אך תמיד יהיה קשור ומחובר היטב למציאות הסובבת . בכך יוצר הוא מעין מעגל סגור היטב של מציאות חיצונית החודרת פנימה ופורצת שוב ביצירותיו, אלא שהפעם מעורבת במציאות פנימית סובייקטית השופעת צבע. תערובת זו היא היא תמצית יצירתו. מבחינה זו אין יורם תואם את הגדרות הסוריאליזם המדגישים את האי- רציונליות או את החיבור האקראי של אובייקטים. ביצירותיו. על אף הספונטניות שבהם, נמצא רעיון, נמצאת מחשבה המבקשת להיות מובעת. דוגמא טובה לכך היא ציורו, הראשון שצויר בשמן, "בלדה למעשנים".(שמן על בד. 50X60)

ציורי נוף ודיוקנאות.

היכולת של יורם לצייר ריאליזם מובהק בולטת בעיקר בציורי הנוף והדיוקנאות שלו. הולנד הידועה בהיסטורית האומנות שלה בציירי הדיוקנאות כמו רמברנדט ופרנס האלס, תרמה את חלקה בתחום זה לאמן אשר השתלם והתנסה בציורים כאלו בשהותו בהולנד. הוא החל מצייר דמויות מסביבתו הקרובה אשר בהוד השרון, בריאליזם חריף. לינדה נוכלין, היסטוריונית של האומנות טוענת בספרה שלא תתכן אומנות ריאליסטית מוחלטת , כי בתהליך ההעברה של ייצוג האובייקט על הבד מעורבים גורמים רבים ושונים , גם אישיותיים וגם טכניים, המשתלבים בו ומשפיעים עליו. ואכן  גם אצל יורם יהיה הריאליזם, לא סתם השתקפות של מציאות חיצונית מעל הבד אלא קצת מעל, עם קורט לא מבוטל של סובייקטיביות , עם השפעה ברורה של עולמו הפנימי, של דמיון, המוציא את הציור מהגדרות מסורתיות. את הציור " פסטורליה" 1997 (שמן על עץ, 50X60 ) אפשר לשייך לז'אנר של ציורי הנוף של אסכולת ברביזון הריאליסטית, אולם גם ציור זה, המשכנע כל כך בייצוג המציאות שבו, שולח  את הצופה, בגווניו הירוקים עמוקים אל מחוזות שמעבר למציאות.

הנוף של יורם אינו קבוע ונע בין נופים עירומים מדבריים לנופים ירוקים עשירים של הגליל, שם בילה  את מרבית שנות נעוריו ( כילד חוץ בקיבוץ איילת השחר ). הנופים נעים בין דיכוטומיות של ריאליזם ומופשט, נופים של חוץ ופנים.  הנופים משקפים היטב את יכולתו להיות שייך למספר רב של מקומות. לא, אין הוא חסר שורשים, אלא שיש ביכולתו להכיל את כולם על תרבותם השונה. יורם לוי הוא אמן ישראלי בהחלט הקשור לתרבות שלה ולשפתה . הציור "אותו סיפור ישן" ( אקריליק על בד,200X150) מביא לידי ביטוי את אהבתו  גם למילים הכתובות ומשלב שירה שנכתבה על ידו עם ציור. ניתן אולי להסביר את המגוון העצום, את חוסר המחויבות לסגנון מסוים, את היצירתיות חסרת השקט  אם נאמר שהאמן  שנולד בארץ בשנות החמישים הוא יציר החלום הבן גוריוני, של הישראלי החדש שקם ועלה מתוך בליל התרבויות, מתוך כור ההיתוך, או אולי הוא פשוט יציר העידן הפוסט מודרני המסוגל להיות שייך גם לכאן וגם לשם?  ואולי אין צורך להסביר כל זאת אלא לומר שהאומנות של יורם לוי היא מקורית וייחודית המכילה מעגלים רבים ושונים של תרבותיות, עולמות ויצירות.

יורם והצבע

"אני אוהב צבעים", כך אומר יורם שוב ושוב. אפשר יהיה לומר שבעצם היה זה הצבע שהביא אותו אל הציור. את חווית הצבע הראשונה הוא זוכר כשהיה בן שמונה,אז  ראה סרט על צייר זקן שמצייר ולאחר מכן מהר הביתה ומתח סתם בד על מסגרת והחל למרוח עליו צבע ( גואש ). אל הצבע הוא חזר והחל לצייר כשהוא משתמש בו במלוא העוצמה ובשפע הגוון. למתבונן בציוריו מתגלים השפע והעוצמה אשר אינם משאירים אותו אדיש. גם אם לא למד את תורת הצבעים של שברול, בטבעיות רבה,  ניגש אל הצבע והחל להשתמש בו. גם ללא ידע על צבעים משלימים או מנוגדים, צבעים חמים או קרים,(נושאים אותם ילמד מאוחר יותר) משתמש הוא בצבעים בצורה הרמונית המרגשת את העין.  גם כאן, האמן אינו מגביל עצמו ועושה שימוש במרחב עצום של גוונים וצבעים: צבעים עזים, צבעים שקטים, נקיים או מעורבים ובכל מקרה הוא מצליח להשתמש בהם כך שיביעו את רעיון היצירה וייצרו את אווירתה בצורה משכנעת ביותר.

יורם השתלם במשך השנים בשימוש בצבע בטכניקות מסורתיות קלאסיות אצל ציירים בהולנד, אולם הוא ממשיך להתבסס על נטיותיו האישיות, האינטואיטיביות בשימוש בצבע בין שהוא מטופל על פלטת הצבעים ובין  שהוא מונח ישירות על הבד.

כיום , לאחר מספר לא מועט של תערוכות, הפך הציור לעיסוק עיקרי ומרכזי בחייו.

הציור הפך לחלק אינטגרלי  מהיום יום שלו. האמן נוהג לבלות מספר חודשים בשנה בהולנד, כדי להמשיך ולהתפתח, כדי ליצור באווירה אחרת, כדי להרחיב את מעגל הכרותו עם עולם האומנות ועם אומנים בכלל.

אופייני מאוד לתפישותיו, אוהב הוא לעבוד גם במשותף על יצירה עם אמנים אחרים. העבודה המשותפת לדבריו היא כמו  עשייה מוסיקלית בה לכל אחד יש חלק וביחד הם יוצרים את השלם, כפי שניתן לראות ביצירה "שאלה של איזון" (שמן על בד, 70X100 ).

 בתקופות אלו יורם מציג בתערוכות משותפות וכן בתערוכות יחיד.

רשמה: שולמית קלרק.